שלום,
שמי שרי, אני פסיכולוגית בת 50 מרמת גן. בעלי ביולוג ויש לנו שני ילדים.
כמו ישראלים רבים, בלי קשר לעמדה לגבי האם היתה לישראל ברירה לגבי יציאה למבצע האחרון, הצער שלי לגבי הפגיעה באוכלוסיה האזרחית בעזה הוא עצום ובלתי מרפה. הלב כואב והגוף רועד כל פעם שאזרחים נהרגים או נפצעים. אי אפשר לשאת פגיעה במשפחות שלמות. מזעזע לראות את ההרס שהמלחמה גרמה.
הסופר הישראלי דוד גרוסמן כתב הבוקר בכותרת הראשית בעתון הארץ שאנחנו והפלסטינאים כמו שני השועלים בסיפור שמשון בתנ"ך הקשורים זה בזנבו של זה עם לפיד אש ביניהם, והורסים אחד את השני ואת הארץ היפה הזו של כולנו.
הכמיהה לשלום רק גוברת ואני משתדלת לשמור על האמונה שזה אפשרי לנו. אני מרגישה שכל אחד מאיתנו אחראי באופן אישי לנסות לעצור את המעגל ההרסני שאנחנו לכודים בו. עלינו להיות בלתי נלאים ויצירתיים במאמצנו להביא טוב במקום רע.
אולי, השלום המיוחל יכול להגיע מדיבור ישיר בין אזרחים עם ידיעה ברורה שאנו כבני אדם קודם כל דומים ושכולנו מקווים לעולם בטוח ושמח יותר לנו ולילדנו. אשמח להיות בקשר בכל דרך שמתאפשרת עם כל אחד ישראלי או פלסטינאי שקורא מכתב זה ומעוניין בהמשך דיבור. בתקווה לימים טובים.
שרי
No comments:
Post a Comment