שלום
שמי נעה, אני בת 26, גרה בבאר שבע ולומדת ספרות
אלו היו ימים לא פשוטים בחלק הזה של העולם, שאיכשהו נראה כל פעם שהוא רק נעשה יותר ויותר מטורף.
אני לא ממש יודעת מה המילים הנכונות למכתב כזה, הכל נראה קטן מדי או גדול מדי, אישי מדי או לא אישי מספיק. אני מניחה שפשוט חשוב לי
שתדעו שגם כאן בדרום ישראל, גם ברגעים של ריצה למקלט והפגזות יש בי המון כאב על מה שקרה בעזה, על רבים וטובים שסובלים סבל נורא שאף אחד לא צריך לעבור. ברור לי שהמצד השני של הגבול עומדים אנשים בדיוק כמוני, שבסה"כ רוצים לחיות ולאהוב, ולגדל משפחה ולעבוד.
יש לי שני אחיינים קטנים שהם האור של חיי, ואני מקווה שהם יגדלו לחיות במדינה שמוצאת דרך לדבר עם השכנים שלה. אני מקווה שהדברים האלה, שבכל כך הרבה מקומות בעולם הם לגמרי מובנים מאליהם, יהיו יום אחד לא רק חלום רחוק בישראל ובעזה.
אני חושבת שהדרך לשם מתחילה באמונה שיש בשני הצדדים אנשים טובים, ולזכור שגם מהכאב הכי נורא חייבים לקום איכשהו ולהסכים לדבר, אחרת אף פעם לא יהיה לנו משהו אחר כאן.
ומגיע לנו משהו אחר כאן
שמרו על עצמכם, ואני כל כך מקווה לימים טובים יותר
נעה